דיצק
שואלים אותי כל הזמן מתי יוצא הדיסק
כי מה עוד אפשר לשאול בעצם. על מה הטקסטים ? באיזה כלים השתמשת ? מה היו ההשראות שלך לכתיבת השירים ? … מה זה פה חוצה ישראל עם רינו צרור? אז לא מראיינים אותך אבל מתעניינים, לא מתעכבים ממש אבל מוקירים לך את הרגע שבו אתה אורז את מטלטלי נפשך בתוך תקליטורים מנויילנים ומניח אותם למכירה על מדפי החנויות. שיהיה על מה להגיד לך מזלטוב. אז שואלים מתי… נו מתי זה יוצא. אני בדרך כלל לא מרגיש את המזלטובים שלי או את מזלי הטוב כמו שלא רואים את המחוג הקטן בשעון, שלא תבינו לא נכון אני מרגיש את הזמן עובר ומוקיר את הטוב שיש, רק אצלי אי אפשר כמעט אף פעם לציין יום או אירוע שבו זה קורה. ואם כבר היה כזה אולי זה מורגש מייד בסיום כתיבה של איזה שיר. אז אתה מרגיש באמת בר מזל. וזה רגע פרטי שבכל מקרה אי אפשר ממש לחלוק וזה בסדר, רק טפשי לדבר על זה כי מה שמעניין את הציבור זה השלב שבו שאמן על רגעיו הפרטיים הופך פתאום נחלת כלל. וזה כנראה משרת איזו מציצנות רגשית או מאפשר את המפגש שגם המאזין וגם האמן ייחלו לו, לשניהם זה פתר משהו לא פתור.
אני מחכה לרגע הזה בעצם בדיוק באותה ציפיה. למרות שמאיפה שאני עומד, זה תמיד תהליך. ונכון שמבטי לפעמים מלווה את רגלי הפוסעות ושוכח להביט בנוף שחציתי. ואשמח להרחיב בעניין הזה אם זה מעניין מישהו. על כל מקרה כששואלים אני אומר "בקרוב, בקרוב… עניין של חודש חודשיים.." אבל אולי זה גם עניין של שלושה ארבעה מי יודע.
לשתף בפייסבוק
31 בינואר, 2008 בשעה 12:35
ומהצד השני…נראה לי שזה בעיקר המפגש- הרגע שבו אתה מוריד את עטיפת הנילון של הדיסק כמו מממתק של ילד, בהתרגשות של הפעם הראשונה,מכניס את הדיסק למערכת, מתנתק מהעולם ונפגש עם מה שמוכר לך ומה שחדש. פותח את החוברת של המילים, קורא את מה שאתה חושב שאתה מכיר ורוב הסיכויים שלא באמת,ויותר חשוב-נפגש עם מי שאתה מרגיש שאתה מכיר, אולי כי אתה מרגיש שהוא מכיר אותך,שהוא מדבר אותך, שהוא גם קצת שר עליך ולך.
ואז אתה מרגיש בר-מזל.
וברגע הזה, שגם הוא רגע פרטי של המאזין, אתה מתאהב. לפעמים בשמיעה ראשונה, לפעמים בסיבוב השני או השלישי, כמו בבן אדם. בחיתוך הדיבור, באחיזת המיתר, בנשימה שבין הברה להברה, במה שנאמר והרבה במה שלא נאמר
אבל אתה יודע שהוא שם וחיכית לו.
אחכ אתם כבר נהיים חברים יותר טובים, אתה כבר שומע הכל מההתחלה,לא רק את השירים שאתה אוהב וחיכית שהם כבר יהיו "שלך" כדי שתוכל לשמוע אותם בפס קול של החיים(ובגלל זה אולי שואלים כל כך מתי הדיסק,יש משהו קצת אגואיסטי במפגש הראשון של הקהל עם הדיסק, משהו שמנכס את הדיסק למי שקנה אותו,משהו שנותן לנו לכאורה את איתי באיזה רגע שנרצה, באוטו, במקלחת, במיטה, בניגוב הדמעה, בבריחה)
אבל מי שמכיר את איתי,יודע שהרגע הזה של הדיסק הוא לא רגע של סוף,ויש הרבה על מה להתעכב
תפתחו את החוברת של המילים, תנתקו את הטלפון
תתנו לעצמכם להיות פגיעים
אתם כבר תבינו לבד
מ.
31 בינואר, 2008 בשעה 13:27
אז מתי יוצא הדיסק??
סתם.
אתה יכול להרחיב על עניין התהליך, בטוח שזה מעניין לא רק אותי…
31 בינואר, 2008 בשעה 17:35
מי ששואל מכיר ….מכיר את המוסיקה, שר איתך את השירים בהופעות, מציץ מדי פעם להתעדכן באתר…..ושואלים כי רוצים להכניס אותך לסלון, רוצים לשבת איתך לאיזה ערב, בלי יותר מדי תאורה, על כוס יין או ויסקי- כל אחד והרעל שלו…. רוצים שתהיה שם…אז שואלים מתי יוצא הדיסק, לא בשביל המזל טוב,בשביל לדעת מתי אפשר לתפוס איתך רגע קטן, מתי אפשר כבר להשאיר את העולם בחוץ ולשמוע ממך את כל מה שבאמת….