אני מוכן לעסקה עם השטן
נטיית הלב בדרך כלל לשמור על עצמו. בלי סיכונים מיותרים, בלי החלטות פזיזות, לא באמת לוקחת אותנו למקום טוב ובטוח. אלא בעיקר עוטפת את הדרך עצמה באיזו מן שלוות כיסוי תחת מרגיעה.
מאפשרת את הרמת הגבה המשתאה של "אני לפחות יודע שעשיתי משהו נכון" לנוכח אי אילו ייסורי דרך. ספר את זה לכל שבורי הלב שעשו הכל נכון. ספר את זה לעולה חדש מרוסיה שבכיס האחורי של מדי איש התחזוקה שהוא לובש יש דוקטורט בפיזיקה. ספר את זה למי שמעולם לא עישן בשבת ובכל זאת נפל לו טיל על הבית. או למי שנולד בצד היותר גרוע של גדר ההפרדה, שעל פי הקוד המקומי התנהג תמיד למופת רק שבמקרה יצאה הוראה לסכל באופן ממוקד את הרכב שעמד לידו במקרה בפקק באמצעות פגז שיכול היה גם להוריד בניין ממוצע. האם כל חסרי המזל צריכים לנבור בעברם ולחפש את הדבר האחד שעשו לא טוב, את הפנייה האחת בה טעו והלכו בדרך הרע, כדי שתתרץ את היותם אשמים בגורלם, את המחיר שהם משלמים על איזה חטא קדמוני? ובכן…ממבט חפוז סביבי, ואינני רואה הכל, בטח לא את העתיד, אני לא מאמין שיש קוסם בסוף הדרך (ותסלחו לי על הציטוט העצמי). ואם יש לאיזה שד חצוף הצעה מעניינת, או אם יש לאיזה שטן מתלמד איזו אלטרנטיבה עסיסית למסע הזה אז היי… אני מקשיב.
לשתף בפייסבוק
17 במרץ, 2008 בשעה 19:47
אין לי באמת מה לומר. רק מזל טוב על האתר..
17 במרץ, 2008 בשעה 23:16
" בכל זאת, מי אתה?
אני הוא חלק מאותה עצמה,
שלעולם רוצה ברע
ולעולם עושה רק טוב."
כך וכך ימים שהוא רובץ לפתח…. האם אמשול בו?
18 במרץ, 2008 בשעה 15:56
שלום איתי.
אהבתי את האתר המושקע והאסתטי.
דברים שעלו לי בראש.
הכתיבה שלך, ככל שהתרשמתי מקטעי הפרוזה כאן, עדיין מעט בוסרית, ירוקה בצדדים, נוגעת בקלישאי.
נסה לכתוב כמו הקול שלך - ברור, בהיר, עצור, מרוחק, מנסה להתנשא,
ונסה לשיר כמו הכתיבה שלך - פתוח, חם, כן, מפורט, חברי, אישי.
נסה להמנע מביטויי "בלייזר" בנוסח "אבל היי" ודומיו. זה נאמר ונעשה כבר, זה מנמיך.
אני לא נוגעת כאן בפן התכני ובסתירות שקיימות בטקסט, בזה נכשלים סופרים גדולים, אבל שים לב.
התייחסויות פוליטיות עלולות לגרור מענה פוליטי : גם כשהתפוצצו אוטובוסים בת"א, נהרגו האנשים ברכבים ליד. קח דוגמא מאולמרט - אם הוא שותק כל כך הרבה זמן בקשר לפוליטיקה, אולי עדיף גם לך.
אנחנו חיים בארץ בה גם אמירה מאוד כללית, בנוסח 'תנו צ'אנס לשלום', מתפרשת אצל כל אחד לפי ראות עיניו.
הסצנה בה בחרת להתמקם מעודדת אמירה פוליטית מהסוג 'הנכון', אבל גם הגנה על קופים מפני ניסויים זה בסדר, גורר יותר אהדה, נתון פחות לאינטרפטאציות - ותוכל לרכב על קטר אורנה בנאי הדוהר [ למה דווקא לה כ"כ אכפת מקופים ? ] כמו שדנה ברגר רוכבת על קטר דוהר אחר [ מטאפורית ].
בהצלחה,
פוטית.
18 במרץ, 2008 בשעה 16:25
היי איתיק'ה, תעשה חיים , אין דין ואין בלה בלה בלה, העיקר תמשיך לכתוב שירים יפים, סחתיין על כל היוזמות החדשות, שיהיה בהצלחה
18 במרץ, 2008 בשעה 17:10
טוב אז….מזל טוייב , עלם חמודות שלנו.
וכמובן שנצפה בהופעות המיצויינות שבוודאי יהיו.
אודי
19 במרץ, 2008 בשעה 3:08
איתי יקירי,
אני קופץ מדי פעם לאתרך וקורא את הנכתב והנעשה, ומעבר להערכתי הרבה אלייך (אתה בטח לא צריך לשמוע את חברה שלי, עכשיו לשעבר, אומרת שהדיסק שלך מתנגן אצלה הרבה, כמו שאמרה אחרי ההופעה של יוני רכטר, כדי להבין שאני איש יחסי ציבור סמוי שלך מזה כבר כמה שנים טובות) החלטתי גם להגיב פה על מה שנקרא "קטעי הפרוזה", לפי אחת התגובות האחרות.
אהבתי את דרך ההסתכלות שלך על אלו שיעשו טוב כל חייהם, ושעל ביש המזל יחפשו את הגפרור הקטן בערימת השחת של חייהם שהצית אותה בן רגע, ולדעתי, המקרים האלו נחשבים קריטיים והופכי עולמות לכאלה שפשוט לא מצפים לזה. הרי אדם שעושה כל חייו מעשים טובים וילך בדרך הישר, לא יצפה את קיומו השד החצוף שעורב לו בפינה (ותסלח לי על הציטוט המקוצר), כי כביכול "זה לא מגיע לו". אדם אשר ימלא את חייו בתחבולות ותכסיסים, ידע שמתישהו, איכשהוא, הוא יקבל את הכל בחזרה.
המסקנה שלי לכל אדם אשר יחפוץ בה, היא - עשה את הנכון, לך בדרך הישר, וצפה לרע גם כאשר עשית טוב. החיים מלאי הפתעות, ולווא דווקא הפתעות שמחות, או כאלו שקשורות במישרין למעשינו בעולם הזה.
נתראה באחת ההופעות הקרובות, ועד אז,
אוהב ומעריך,
קפלן
(מניח שאתה כבר יודע איזה קפלן זה.. חח)
30 במרץ, 2008 בשעה 21:51
מה שבאמת מעניין הוא עם מה אתה מתחיל ועם מה אתה גומר. איזה הקלות אתה נותן ללב שלך שלא מוכן לשמור על עצמו ומה באמת היית רוצה שהשטן יציע לך תמורתו..